1וייצר ב' יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים. ב"ר כאלו כתיב ויצר ויצר ב' פעמי' שכן דרך הגמרא בכל מקום לדרוש עם כל אות ואות מהאותיות הנוספות כל המלה בכללה בפרק אלו נערות נערה נערה הנערה בתולה בתולות הבתולות ובפ"ק דמגילה זמן זמנם זמניהם וביומא קול לו קול אליו אף כאן מדהוה לי' למכתב ויצר ביו"ד אחד וכתיב וייצר בשני יודי"ן קרי בי' ויצר ויצר היצירה הא' בעת יצירתו והאחרת לעת תחייתו אבל בפרק עושין פסין דרשי להו למ"ד ויקח אחת מצלעותיו פרצוף לדו פרצופי' ופירשו ויצר כמו ויצר אותו בחרט ולמ"ד זנב דורש האחד מלשון יוצר והאחד מל' יצר כדר' שמעון בן פזי דאמר אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי אבל לא לשני יצרים יצר טוב ויצר רע דא"כ הוה ליה למכתב גבי בהמה נמי וייצר בשני יודי"ן דאית בה נמי יצר טוב ויצר רע דהא חזינן דקא מזקא דנשכה ובעטה כדאיתא בברכות ומה שתפס הרב האגדה של ב"ר והניח דברי הגמרא הוא מפני שרחוק מפשוטו של מקרא שיתפרש וייצר מלשון צורה או הא' מיצר והאחר מיוצר:2צבר עפרו מכל האדמה. דאם לא כן עפר מן האדמה למה לי בחד מינייהו סגי:3ד"א נטל עפרו כו'. בב"ר אמר הקב"ה הריני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד פי' מן המזבח שנקרא מזבח אדמה דאל"כ מן האדמה למה לי:4חיה שבכולן שנתוסף בה דיעה ודבור. שאין הנפש המשכלת נפש בפני עצמה כדעת הרופאים האומרים ג' נפשות יש באדם צומחת חיונית ומדברת אבל כל שלשתן אינן אלא נפש אחת והיא בעלת כחות רבות שהנפש חיה שבאדם אף על פי שהיא מתדמה לנפש חיה של בהמה וחיה במה שהיא בעלת הזנה והרגשה מ"מ היא מתחלפת במה שהיא נוספת הכחות כי הנפש חיה של שאר הבעלי חיים הנה היא בעלת שתי כחות צומחת ומרנשת והנפש חיה שלהאדם היא בעלת שלש כחות צומחת ומרגשת ומדברת וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי' בהקדמת מסכת אבות:
